מדרש על שמואל א 2:22: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

ה אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּהּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: (משלי י׳:כ״ז) "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים, וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה", "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים", זֶה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים, וְלֹא שִׁמְּשׁוּ בּוֹ אֶלָּא שְׁמוֹנָה עָשָׂר כֹּהֲנִים [גְּדוֹלִים]. "וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה", זֶה מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וְשִׁמְּשׁוּ בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים. צֵא מֵהֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, וְעֶשֶׂר שֶׁשִּׁמֵּשׁ יִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּיַּאבִי, וְאַמְרֵי לָהּ: אַחַת עֶשְׂרֵה שֶׁשִּׁמֵּשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם, מִכָּאן וָאֵילָךְ, צֵא וַחֲשֹׁב! כָּל אֶחָד [וְאֶחָד] לֹא הוֹצִיא שְׁנָתוֹ. (אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָא: וְכָל כָּךְ לָמָּה? לְפִי שֶׁהָיוּ לוֹקְחִים אוֹתָהּ בְּדָמִים, דְּאָמַר רַבִּי אַסָּא: תַּרְקְבָא דְּדִינְרֵי עַיְלָא לֵיהּ מַרְתָּא בַּת בַּיְתוֹס לְיַנַּאי מַלְכָּא, עַד דְּאוּקְמֵיהּ לִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא בְּכַהֲנֵי רַבְרְבֵי). וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָא: מִפְּנֵי מָה חָרְבָה שִׁילֹה? מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ שָׁם שְׁנֵי דְּבָרִים, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּבִזּוּי קָדָשִׁים. "גִּלּוּי עֲרָיוֹת" דִּכְתִיב: (שמואל א ב׳:כ״ב) "וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד, וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד". וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הָאוֹמֵר: בְּנֵי עֵלִי חָטְאוּ", אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, מִתּוֹךְ שֶׁשִּׁהוּ אֶת קִנֵּיהֶם, [מִיהָא] מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבוּם. "בִּזּוּי קָדָשִׁים" דִּכְתִיב: (שמואל א ב׳:ט״ו) "גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת הַחֵלֶב, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ וְגוֹ', וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ: קַטֵּר יַקְטִרוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב וְגוֹ', (עַד) כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת ה'".

מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה, שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁיֵּצֵא לוֹ, עֵשֶׂב בַּקָּמָה, וּנְקֵבָה בְּבָנָיו, וְחֹמֶץ בְּיֵינוֹ. וּשְׁלָשְׁתָּן לְצֹרֶךְ הָעוֹלָם נִבְרָאוּ. לְכָךְ נֶאֱמַר: ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד. דָּבָר אַחֵר, ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד, גָּדוֹל אַתָּה בְּנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם הָאָדָם שֶׁנָּתַתָּ לוֹ זִקְנָה וְשֵׂיבָה, שֶׁאִלּוּלֵי כֵן אָדָם יוֹדֵעַ אֶת מִי לְכַבֵּד. וְאֵין מְאֹד אֶלָּא זִקְנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד (ש״‎א ב, כב). הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. הוֹד, זֶה הָעֹז שֶׁהִלְבַּשְׁתִּיךָ בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ (שמות טו, ב). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אִלְעַאי, זִמְּרָנִי וְזִמַּרְתִּיו. וְהָדָר, הֶהָדָר שֶׁנִּתְהַדַּרְתָּ בִי בְסִינַי נֶגֶד כָּל הָאֻמּוֹת. אָמַר רַבִּי יהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן, כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, עַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר, כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים (שה״‎ש ב, ב). דָּבָר אַחֵר, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ, מֵהוֹדְךָ וַהֲדָרְךָ הִלְבַּשְׁתָּ לְרֹאשׁוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁנָּתַתָּ לוֹ הַדְרַת זִקְנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַבְרָהָם זָקֵן.

אמר ר׳ שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה שנאמר (שמואל א א ג) ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה׳. סבר לה כרב דאמר רב פנחס לא חטא מקיש חפני לפנחס מה פנחס לא חטא אף חפני לא חטא אלא מה אני מקיים (שם ב כב) אשר ישכבון את הנשים. מתוך ששהו את קיניהן שלא הלכו אצל בעליהן מעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום. גופא אמר רב פנחס לא חטא שנאמר (שם יד ג) ואחיה בן אחיטוב אהי אי כבוד בן פנחס בן עלי כהן ה׳ וגו׳ אפשר חטא בא לידו והכתוב מיחסו והלא כבר נאמר (מלאכי ב יב) יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה׳ צבאות, אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה. אלא לאו ש״מ פנחס לא חטא. אלא הא כתיב (ש״א ב כב) אשר ישכבון ישכבן כתיב. והכתיב (שם) אל בני כי לא טובה השמועה. אמר ר״נ בר יצחק בני כתיב. והכתיב מעבירים. א״ר חונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב. והכתיב (שם) בני עלי בני בליעל. מתוך שהיה לו לפנחס למחות בחפני ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא: